| בבית המשפט העליון |
| בש"א 8226/10 |
| בפני: | כבוד השופט ס' ג'ובראן |
| המערערים: | 1. שירה עם-דוד |
| | 2. אלי עם-דוד |
| | נ ג ד |
| המשיבות: | 1. ישרס חברה להשקעות בע''מ |
| | 2. מועדון נווה אביב [כפר שמריהו] בע''מ |
| ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 27.10.10 בע"א 7240/10 |
בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 27.10.2010 בע"א 7240/10, במסגרתה חויבו המערערים להפקיד ערבון בשיעור של 25,000 ש"ח.
ביום 7.10.2010 הגישו המערערים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.6.2010 (ת"א 52-97, כב' השופטת ש' גדות), בו חויבו בסכומים גבוהים של השבה ופיצוי למשיבות, כמו גם בתשלום של הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח ושכר טרחת עורך-דין בסך של 400,000 ש"ח. במקביל לניהול הליך התביעה האזרחי, הוגשו כתבי אישום כנגד המערערים בגין חלק מהמעשים נשוא התביעה האזרחית, המערערים הורשעו במיוחס להם, נגזרו עליהם עונשי מאסר, קנס ופיצוי וערעורם על פסק דין זה, נדחה.
בד בבד עם הגשת הודעת הערעור לבית משפט זה, הגישו המערערים בקשה לפטור מערבון. ביום 27.10.2010 קבע הרשם כי על אף שהוא מוכן להניח כי ההליכים שהתנהלו כנגד המערערים פגעו באיתנותם הכלכלית, הרי שהם לא פרשו כנדרש את מלוא התמונה באשר למצבם הכלכלי, ואף לא הציגו כל ביסוס או אסמכתא לטענה כי לא עלה בידם לגייס את סכום הערבון מסביבתם הקרובה. בהתחשב במכלול אלו קבע הרשם כי המערערים יפקידו ערבון בגובה 25,000 ש"ח.
מכאן הערעור שבפניי, בגדרו טוענים המערערים כי לא היה מקום לחייבם בשיעור כה גבוה של ערבון, שעה שהמשיבות עצמן הגישו ערעור לבית משפט זה, הקשור לאותה הפרשייה ומופנה כנגד אמה של המערערת 1, ואשר ישנה סבירות גבוהה כי הערעורים ישמעו במאוחד מה שיחסוך בעלויות למשיבות. כן טוענים המערערים, כי חיובם בהפקדת סכום ערבון שידם אינה משגת, מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות בעלת אופי חוקתי. כן טוענים המערערים, כי הם הוכיחו כנדרש כי אין בידם כל נכסים מן העבר, ואלו המצויים בידם אינם נזילים או מפיקים רווחים. באשר לסיכויי הערעור, טוענים המערערים כי הינם טובים וגבוהים והיה על הרשם להביאם בחשבון.
דין הערעור להדחות.
תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), קובעת כי המערער יערוב להוצאות המשיב. התכלית העומדת בבסיס ההסדר הינה הגנה על בעל דין שכנגד, הזכאי להבטחת הוצאותיו בגין עירובו בהליך שיפוטי שכשל (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פס' 11 לפסק הדין (לא פורסם, 17.10.2010)) (להלן: עניין ורנר). לטענת המערערים דרישה זו פוגעת בזכות הגישה לערכאות הנתונה להם. אכן, זכות זו פורשה כזכות בעלת אופי חוקתי (בין היתר ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 477). אולם, זכות זו אינה זכות מוחלטת ומולה ניצב האינטרס של בעל דין שכנגד מפני "חסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו" (עניין ורנר בפס' 9). איזון זה אף מביא בחשבון את היותו של ההליך בשלב הערעור, כאשר המשיב "כבר זכה בדין והמערער אינו רק המוציא מחברו, כמו התובע בערכאה הראשונה, אלא עליו גם להתגבר על פסק-דין שניתן לחובתו הקובע שלכאורה הדין עם המשיב" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 41 (2008)).
בהמשך לכך, שיקול הדעת הנתון לרשם בשאלה האם לחייב בעל דין בהפקדת ערבון הינו רחב, במסגרתו עליו להביא בחשבון בין היתר, את מצבו הכלכלי של מבקש הפטור ואת סיכויי הערעור (בש"א 4747/05 פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה - מעלה החמישה, פס' 3 לפסק הדין (לא פורסם, 29.8.2005)). עם זאת, לא די כי המבקש פטור יטען כי אין ידו משגת להפקיד את הסכום הנדרש, אלא עליו לגבות בקשה זו בנתונים ואסמכתאות המאמתים את מצבו הכלכלי לו הוא טוען, ומאשרים את ניסיונותיו לגייס את הסכום הנדרש. בענייננו, הרשם קבע כי המערערים לא הציגו בפניו את מלוא התמונה בנוגע למצבם הכלכלי ולאפשרות גיוס הסכום האמור. בחנתי את טענות המערערים, אולם איני מוצא בהן עילה המצדיקה את התערבותי בהחלטת הרשם.
סוף דבר הערעור נדחה. המערערים יפקידו את הערבון בשני תשלומים שווים הראשון עד ליום 12.12.2010 והשני עד ליום 12.1.2011. בהיעדר הפקדה של כל אחד מהתשלומים במועדו, יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.
ניתן היום, י"ז בכסלו התשע"א (24.11.2010).
| | | ש ו פ ט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה